הדרכת הורים לגיל שנתיים: מה קורה בגיל הזה ואיך מגיבים?

מה קורה בגיל שנתיים, ולמה דווקא עכשיו זה כל כך מאתגר?

סביב גיל שנתיים פעוטות רבים מגלים שהם אנשים נפרדים, עם רצונות משלהם. הם כבר הולכים, מטפסים ופותחים מגירות, ורוצים לעשות הכול בדרך שלהם. באותו זמן, השפה, הסבלנות והיכולת להרגיע את עצמם עדיין מוגבלות מאוד. בפער הזה, בין מה שהילד רוצה לבין מה שהוא מסוגל או מורשה לעשות, נולד רוב התסכול.

המשפט "אני לבד!" מבטא את זה היטב. בגישה האדלריאנית רואים בכל אדם, גם בפעוט הקטן ביותר, מי שמחפש שייכות ומשמעות. ילד שמתעקש ללחוץ בעצמו על כפתור המעלית מחפש את המקום שלו במשפחה כמי שמסוגל ותורם. התפקיד שלכם הוא לא לשבור את הדחף הזה, אלא לכוון אותו מתוך כבוד הדדי, וזה בדיוק הלב של ההדרכה האדלריאנית.

מה עושים כשהפעוט מקבל התקף זעם?

התקף זעם הוא בדרך כלל רגע שבו הרגשות של הפעוט גדולים מהיכולת שלו להכיל אותם. הוא עשוי להיות עייף, רעב, מוצף או מאוכזב, ועדיין אין לו מילים לומר את זה. באמצע ההתקף הילד לא באמת יכול להקשיב או ללמוד, ולכן זה לא הזמן להסברים.

• הישארו רגועים וקרובים. הנוכחות היציבה שלכם עוזרת יותר מכל מילה, ואם אתם מרגישים שהכעס שלכם עולה, קחו נשימה לפני שאתם מגיבים.
• שמרו על ביטחון. אם צריך, הרחיקו את הילד בעדינות ממקום מסוכן או מאח קטן.
• תנו שם לרגש במילים ספורות: "אתה כל כך כועס. רצית את הכוס הכחולה."
• החזיקו את הגבול. להרגיע ילד לא אומר לתת לו את מה שההתקף היה עליו.
• אל תוסיפו עונש או הטפה. כשההתקף נגמר, התחברו מחדש בחיבוק או בצעד הבא, והמשיכו הלאה.
• חפשו דפוסים. אם ההתקפים חוזרים לפני ארוחות, לפני השינה או במעברים, אולי כדאי לשנות משהו בשגרה.

למה ילד בן שנתיים אומר "לא!" על כל דבר?

"לא!" היא אחת המילים החזקות ביותר שיש לילד בן שנתיים. דרכה הוא בודק את הרצון שלו ומגלה איפה הוא נגמר ואיפה מתחילים אחרים. לא פעם ה"לא" יוצא באופן אוטומטי, גם על דברים שהוא דווקא רוצה.

בגישה האדלריאנית, מאבקי כוח מתעצמים כשהמבוגר מנסה לנצח. אם כל "לא" הופך לקרב, הילד לומד שהתנגדות היא הדרך להרגיש חזק. במקום זה אפשר לשאול פחות שאלות של כן או לא, לומר ברוגע מה עומד לקרות ולהשאיר לילד מקום להצטרף. למשל, הורה יכול לומר "עכשיו יוצאים לגינה. רוצה ללכת ברגל או לשבת בעגלה?" במקום "רוצה לנעול נעליים?"

בחירות קטנות נותנות לפעוט תחושת שליטה בריאה, בתוך גבולות שכבר החלטתם עליהם:

• הציעו שתי אפשרויות שבאמת מתאימות לכם: הכוס האדומה או הירוקה, הספר הזה או ההוא.
• השאירו מחוץ לבחירה את מה שאינו נתון לוויכוח. כיסא הבטיחות ברכב, יד ביד ליד הכביש ועצם שעת השינה אינם עניין לבחירה.
• אם הילד מסרב לשתי האפשרויות, אפשר לומר ברוגע "אז הפעם אני אבחר" ולהמשיך הלאה.

איך מציבים גבולות לפעוט שעדיין מדבר מעט?

פעוטות מבינים הרבה יותר ממה שהם יודעים לומר, אבל הסברים ארוכים עדיין עוברים להם מעל הראש. בגיל הזה גבולות עובדים הכי טוב כשהם קצרים, ברורים ומלווים בפעולה עדינה, ולא באזהרות שחוזרות שוב ושוב. זו המשמעות של תקיפות וחום בו בזמן: תקיפות כלפי הגבול וחום כלפי הילד, כפי שמוסבר במאמר איך להציב גבולות בלי מאבקי כוח.

• השתמשו במעט מילים: "ידיים עדינות", "רגליים על הרצפה", "האוכל נשאר על השולחן".
• אמרו מה כן אפשר, ולא רק מה אסור: "את המכונית לא זורקים. את הכדור אפשר לזרוק."
• פעלו ברוגע ובחום. אם הילד ממשיך לזרוק אוכל, אפשר לומר "הארוחה נגמרה" ולהוריד אותו מהכיסא, בלי כעס. תוצאה הגיונית פשוטה כזו מספיקה בגיל הזה.
• שנו את הסביבה. כשמרחיקים חפצים שבירים מהישג יד, נחסכים עימותים רבים במהלך היום.
• היו עקביים. אותו גבול, שמוחזק באותה דרך, נותן לפעוט תחושת ביטחון.

איך שגרה ועידוד עוזרים לפעוט לשתף פעולה?

פעוטות מרגישים בטוחים יותר כשהם יודעים מה בא אחר כך. קצב קבוע של בוקר, ארוחות, שנת צהריים ושעת שינה פירושו פחות הפתעות ופחות מאבקים, כי השגרה עצמה הופכת למנחה. רצף תמונות פשוט, כמו מקלחת, פיג'מה, סיפור ומיטה, יכול לעזור לילד בן שנתיים לעקוב אחרי הסדר.

החצי השני הוא עידוד. רודולף דרייקורס, שהביא את רעיונותיו של אדלר להורים ולמחנכים, הדגיש שילד שמתנהג באופן בעייתי הוא לרוב ילד שחסר לו עידוד. עידוד שונה משבח: במקום "ילד טוב" או "איזו חכמה", הוא שם לב למאמץ, להתקדמות ולתרומה, ומעביר לפעוט את המסר שהוא מסוגל ושיש לו מקום.

• תארו את מה שאתם רואים: "נעלת את הנעליים לבד."
• שימו לב למאמץ ולא רק להצלחה: "ניסית שוב ושוב לסגור את הרוכסן."
• תנו משימות אמיתיות, כמו לסחוב את המפיות, להכניס גרביים לסל או להשקות עציץ.
• הקדישו זמן ל"אני לבד". לעשות דברים לאט הוא חלק מהלמידה.
• תנו כמה דקות ביום של זמן מיוחד, אחד על אחד, שבו הילד מוביל את המשחק.

מה עושים עם מאבקים סביב שינה ואוכל?

שינה ואוכל הם שני תחומים שבהם הורים מרגישים לא פעם הכי הרבה דאגה, ושם גם מאבקי כוח מתחילים הכי בקלות. אי אפשר להכריח ילד לישון או לאכול, והניסיון לעשות זאת בדרך כלל מקשה על כולם.

משפחות רבות מוצאות שעוזר לחלק את האחריות. ההורים מחליטים מה מגישים, מתי ואיפה, והילד מחליט אם לאכול וכמה ממה שיש על השולחן. בשעת השינה ההורים אחראים לשגרה רגועה וקבועה ולחדר שקט, ואם הילד קם שוב ושוב, התגובה נשארת קצרה, שקטה ולא דרמטית. אם משהו מדאיג אתכם בהתפתחות, בדיבור, בגדילה, באכילה או בשינה של הילד, חשוב לבדוק זאת עם רופא או רופאת ילדים, כדי לשלול סיבה רפואית.

איך לידת אח, כניסה לגן או מעבר דירה ומדינה משפיעים על ילד בן שנתיים?

שינויים גדולים מגיעים לא פעם בדיוק בגיל הזה: אח או אחות שנולדים, השבועות הראשונים בגן או בקיטה, דירה חדשה ולפעמים גם מדינה חדשה. ילד בן שנתיים לא יכול להסביר מה הוא מרגיש, ולכן השינוי מתבטא בהתנהגות. יש ילדים שנעשים צמודים יותר, מתעוררים יותר בלילה, חוזרים להרגלים של תינוקות או מתפרצים יותר.

בגישה האדלריאנית, לידת אח עלולה לערער את התחושה של הילד לגבי מקומו במשפחה. במקום לנזוף בו על כך שהוא "מתנהג כמו תינוק", אפשר להציע לו ביטחון ותפקיד: להביא חיתול, לבחור שיר לתינוק, וכמה דקות ביום רק איתכם. במשפחות שעוברות לחו"ל, שמירה על טקסים מוכרים, על הצעצועים האהובים ועל שפת הבית יכולה לתת לפעוט עוגן בזמן שכל השאר משתנה. אפשר לקרוא על כך עוד במאמר איך רילוקיישן משפיע על ילדים.

מתי כדאי לפנות להדרכת הורים לגיל שנתיים?

רוב האתגרים של הגיל הזה טבעיים ונרגעים עם הזמן. ובכל זאת, הורים רבים מוצאים שכדאי לדבר על זה כאשר:

• התקפי זעם, מכות או נשיכות הפכו לדפוס יומיומי שמשאיר אתכם מותשים
• אתם מוצאים את עצמכם צועקים, מאיימים או מוותרים יותר ממה שהייתם רוצים
• יש ביניכם, ההורים, מחלוקת על הדרך להגיב, והמתח הולך וגדל
• לידה, כניסה לגן או מעבר לחו"ל הפכו את השגרה המשפחתית על פיה
• אתם מרגישים לבד עם זה, אולי רחוק מהמשפחה ומהתמיכה שהייתה לכם בבית

איך קארין יכולה ללוות אתכם בגיל הפעוטות, בברלין ואונליין?

הדרכה בשלב הזה אינה עוסקת ב"בעיה" של הילד. היא עוסקת בהבנה של מה שהפעוט מנסה להשיג, ובמציאת תגובות שמתאימות למשפחה שלכם, מוקדם, לפני שדפוסים מתקבעים.

קארין בנזינגר היא מנחה אדלריאנית, בוגרת מכון אדלר בישראל, שחיה בברלין כשבע שנים. היא עובדת עם הורים, זוגות, יחידים ומשפחות, בעברית ובאנגלית. בתהליך של הדרכת הורים ההורים מגיעים בדרך כלל בלי הילד, ויחד בוחנים את המצבים שחוזרים בבית, כמו התקפי זעם, שעת השינה או היציאה מהבית בבוקר, ומנסים תגובות חדשות צעד אחר צעד.

הפגישות מתקיימות פנים אל פנים בברלין או אונליין בזום מכל מקום בעולם, וכך קל יותר להתאים אותן לשנת הצהריים ולשעות השינה. הכול מתחיל בשיחת היכרות קצרה בוואטסאפ, ללא התחייבות, כדי לבדוק יחד אם העבודה המשותפת מתאימה לכם.